אין מה לעשות. אין לי ארץ אחרת. וטוב שכך!
אין לי משפחה אחרת. חילונים, חרדים, ספרדים, אשכנזים, כיפות סרוגות, חסרי כיפות, דתיים, דתלש"ים, מתחזקים, חוזרים בתשובה, מתנדנדים, ליטאים, חסידים, יוצאים בשאלה, מתריסנים וכל כולם - משפחה אחת. וטוב שכך.
אני לא חרדי ולא חילוני, לא אשכנזי ולא ספרדי - אני יהודי.
ואתם???
למה רמי קונה עוד אוטו? מה זה נותן לו? אז יש לו את הג'יפ הכי חדש של החברה. נו?
מה הצעד הבא?
מיליוני אנשים. סליחה, מיליארדי אנשים קמים כל יום בבוקר ומה?
מה התכלית של הכל?
יש לכם תשובה?!
יש בורא לעולם.
אתם יודעים את זה?
כנראה שלא. זאת אומרת יכול להיות שאתם חושבים שאתם יודעים את זה. אבל באמת לדעת את זה לעומק? כנראה שלא. אלא אם כן אתם אותם 0.005% מהאוכלוסיה שהם צדיקים בדרגה שמציאות השם נמצאת בליבם כל הזמן. מישהו פעם אמר "אילו ידעתיו - הייתיו". אם הייתם יודעים שיש בורא לעולם, באמת, בלב, לגמרי, במודעות מלאה כל הזמן - איך הייתם חיים?!
שמעתי סיפור על חוזר בתשובה (מי שסיפר לי אמר שזה סיפור אמיתי לגמרי) שבא פעם בירושלים לקבוצה של רבנים שישבו ביחד ואמר שיש לו בעייה רצינית עם תפילת שמונה עשרה. שאלו אותו אותם רבנים - מה הבעיה שלך? הוא אמר שבתחילת התפילה כאשר אומרים "השם שפתי תפתח" הוא אומר את זה וחושב על זה. וזה כל כך חזק לו - השם שפתי תפתח. זה כל כך עוצמתי, זה כל כך אימתני וכל כך אמיתי שאחר כך הוא פשוט לא מסוגל לפתוח את פיו. כל מילה שהוא יגיד בתפילה נראית לו כהר! אותם רבנים אמרו שמצבו לא רע אלא מדהים.
מה דעתכם?
אחת הבעיות העיקריות במצב עם הפלסטינאים שאף פעם לא מדברים עם מי שבאמת אחראי למצב בשטח.
כל פעם עולה איזה גנרל בגרוש אחר ואיתו מנסים לנהל משא ומתן.
כל מיני פלגים שולחים נציגים ואיתם מנסים לדבר ולסגור דברים.
זה בלתי אפשרי!
הדרך היחידה היא לדבר עם מי שבאמת אחראי למצב בשטח
הדרך היחידה היא לדבר עם מי שבאמת יכול לשנות משהו - ולא לדבר באויר
מה זה נותן לסגור הסכמים עם מי שלא יכול לבסוף לבצע אותם?
מה זה עוזר?
הפתרון?
לדבר רק עם מי שבאמת אחראי לכל דבר בעולם הזה.
דבר עם השם
הכל חיצוני היום.
הכל.
תזהרו מחיצוניות - כן גם בעבודת השם יש חיצוניות.
תמיד לחפש את הנקודה הפנימית.
לא להאמין לעולם הזה.
לבקש כל יום מחדש מהשם יתברך - אני בכלל בדרך הנכונה?
אם לא - בבקשה. תרחם עלי ותראה לי את הדרך.
לא להתעצל
אין עוד מלבדו.
הוא הדבר היחיד שלא משתנה. שלא זז. שלא בתנועה.
הוא המקום.
המקום של העולם.
הוא היה לפני העולם והוא נמצא אחרי העולם והוא יהיה תמיד לעד.
כי אין עוד מלבדו.
ברור?
לא נמאס מזה? מה נעשה?!
נו - מה אתם אומרים - מצחיק או עצוב??
תשמעו, היום זה כבר היה מוגזם.
אני יושב אחרי תפילת שחרית, בבית הכנסת בשכונה שלי - שיכון בבלי ונכנס איזה בחור צעיר שנראה קצת תמהוני ומדבר עם הגבאי ליד הפתח. הגבאי מצביע לכיוון שלי והבחור הזה מגיע ומתיישב לידי עם עיני עגל פעורות. הוא מסתכל עלי ולא אומר כלום.
זה היה קצת מביך אז חייכתי ואמרתי : "רונן" והושטתי לו יד. הוא חייך חיוך גדול ואמר "מאיר" - אז אמרתי לו נעים מאוד מאיר. והוא ענה "לא.. שי"
"מה?" שאלתי אותו
"שי. קוראים לי שי. אתה מאיר - רונן מאיר, נכון?"
"נכון." זה כבר התחיל להיות מאוד מוזר ואז זה החריף.
"הרב רונן מאיר" אמר בחרדת קודש "אני חולה על הבלוג שלך. 100% אמת דחוסה. יש לך קהילה?"
חשבתי שאני מתעלף. הוא נסחף לגמרי "תשמע חביבי" אמרתי לו "אני לא רב ולא אדמו"ר אני בסך הכל יהודי שמנסה לחזור בתשובה בדיוק כמוך."
בקיצור - אל תשלחו לי אמיילים לכבוד "הרב רונן" או "רציתי לשאול שאלה את כבודו"…
בנקודה הפנימית ביותר - אין הבדל.
הנשמה - אותה נשמה יהודית.
המלבושים - שונים. המעשים - שונים. אבל בנקודה הפנימית הכל שווה.
מי צריך לחזור בתשובה?
כולם.
לא?
