איזה דור אנחנו.
מלחמת אטום.
מלחמת האטימות.
המלחמה באטימות.
כל כך הרבה סגירות.
כל כך קצת רגש.
ואם יש - אז הוא מוגבר ומלאכותי כמו דשא מלאכותי
מטר בשקל.
המלחמה האחרונה - על הלב שלך.
ארכיון פוסטים עם התג "חזרה בתשובה"
מלחמת אטום - המלחמה האחרונה
יום שני, 12 באוקטובר, 2009יהודים - טובים יותר, רעים יותר - שונים? (יותר)
יום חמישי, 11 ביוני, 2009מישהי אמרה שכל העסק הזה של "כי הם יהודים" מקפיץ אותה, או מעצבן אותה או אולי פשוט מפריע לה. מילא היינו ממלאים את תפקידנו כאור לגויים היא אומרת - אבל המציאות שרואים בארץ לא מצדיקה את זה.
היא צודקת וגם לא…
כשמדברים על משהו יש את המהות שלו ויש את המצב הנוכחי שלו. לדוגמא: פונטיאק פיירבירד זה פונטיאק פיירבירד - גם אם עכשיו המנוע שלה גמור והיא לא זזה מהגראג'. בפוטנציאל - תנקה אותה קצת, תתקן את המנוע ויש לך משהו מדהים בידיים (אני אישית לא אוהב פונטיאק אבל זה לא קשור).
יהודים שונים. זאת הטבעה רוחנית שטבע בנו הקדוש ברוך הוא. זה לא עניין של אליטיזם. זה לא עניין של גאווה או סטייל. כך טבע הדברים. בגלל שהכלי הרוחני של היהודי רחב כל כך - כך גם הנפילה יכולה להיות הרבה יותר חזקה. הנפילה לתאוות, לשקר ולדמיונות. ואפשר לראות את זה בחברה הישראלית על כל מרכיביה וחלקיה. נכון. גם בציבור הדתי וגם בציבור החרדי יש הרבה בעיות.
אבל זה לא משנה את המהות. וזה לא משנה את העובדה שיש ליהודי הטבעה רוחנית פנימית. ואת העובדה שאם פתאום הוא נחשף מנקודה עמוקה בליבו - הוא יכול להשתנות באופן מדהים, לחזור לריבונו של עולם ולהתחבר לסודות גנוזים ועמוקים שישבו בתוך ליבו הרוחני במשך דורות.
אמונתך בלילות
יום שלישי, 9 ביוני, 2009הרבה פעמים, למתבונן מהצד, נראה שמי שחוזר בתשובה פשוט החליט - אני הולך לחזור בתשובה. לבש כיפה, ציצית, זקנקן וזהו. עכשיו הוא חזר בתשובה!
עכשיו הוא מלא באמונה וחייו השתנו לגמרי ונגמר.
זה לא כל כך נכון. האמונה עמוקה מיני ים והתהליך ארוך. אפשר להעמיק עוד ועוד והדברים לא יציבים וסטטיים כמו שנראה אולי לבן דוד שרואה את החוזר בתשובה פעם בשנה או בשנתיים באירוע משפחתי - ברית (בדרך כלל של החוזר בתשובה), חתונה (של אחד האחים שלו ולפעמים רק לרגע ליד החופה לפני שהוא בורח) או ניחום אבלים (לא עלינו).
כתוב "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות". האמונה היא דווקא בלילה. בחושך. כשאין התגלות - אלא כשיש הסתרה גדולה. האמונה היא בזמן שהאדם צריך להאמין למרות ולא להאמין בגלל. בבוקר, כשיש אור, יש הארה - האדם מרגיש טוב. מחובר. הוא מרגיש שהשם מאיר לו פנים - אז זה הזמן "להגיד חסדך" לשבח ולשמוח אבל בלילה? בלילה יש את האמונה. סוד האמונה הוא שלא משנה מה שקורה לאדם - יש בורא לעולם. ויש השגחה פרטית. והקדוש ברוך הוא תמיד שם. גם אם אתה לא רואה אותו. גם אם אתה לא מרגיש אותו וגם אם אתה לא חושב עליו. כל פנייה חזרה אפילו לרגע אחד לקדוש ברוך הוא והאור יכול להתגלות בתוך החושך
זה הסוד של הקו הדק של הבריאה. הקו שהכניס השם יתברך לבריאה לאחר הצמצום. הקו מלשון תקווה. תמיד יש לאדם תקווה לשוב ולהתחבר למציאות השם.
לפתוח את העיניים ולהסתכל
יום שלישי, 5 במאי, 2009חבר שאל אותי היום - יש לך דבר חיזוק? איזה חידוש? איזה משהו לעבודת השם? דבר התחדשות?? ואז הוא אמר: תראה, כולם הולכים לעבוד או ללמוד וככה, נכנסים לשגרה. איך רואים מעבר לשגרה? איך יוצאים מהקפאון?
חשבתי לרגע ועניתי לו - התחדשות? כתוב במפורש שהקדוש ברוך הוא מחדש את הבריאה בכל רגע. זאת אומרת - התחדשות יש. השאלה אם אנחנו רואים אותה. הקדוש ברוך הוא מחדש את הבריאה בכל רגע, בכל נשימה, כל פרח, כל פרפר, כל דיבור, כל זריחה וכל שקיעה. כל הזמן העולם נמצא בהתחדשות מתמדת. גם האדם משתנה ומתחדש מרגע לרגע ואין שום רגע שדומה לרגע הקודם לו. הרגע הזה יחודי לגמרי! אין לו דמות ורע. לא היה מעולם כזה רגע ולא יהיה מעולם כזה רגע. לפיכך - אין בעיה בהתחדשות.
אז למה אנחנו לא מרגישים את זה? הבעייה היא בהסתכלות ולא בהתחדשות. אנחנו פשוט כל כך עסוקים במה שאנחנו קוראים לו שגרה שאין לנו פנאי להתבונן אפילו לרגע. לראות שהרגע הנוכחי כל כך חדש ומחודש וכל כך מלא פלאים. אין לנו זמן לראות את הקדוש ברוך הוא שמציץ עלינו מכל חרך שבקיר, מכל פרפר ופרח, מכל אדם שאנחנו פוגשים ומכל מחשבה שעולה במוחנו. אין לנו זמן בשבילו - אנחנו מחפשים התחדשות!
אז כל העניין זה לפתוח את העיניים ולראות את ההתחדשות שכבר מקיפה אותנו מכל עבר, ובעיקר אפשר למצוא אותה עמוק בתוכנו.
אין לי ארץ אחרת ואין לי משפחה אחרת: פוסט-ציוני
יום שלישי, 28 באפריל, 2009אין מה לעשות. אין לי ארץ אחרת. וטוב שכך!
אין לי משפחה אחרת. חילונים, חרדים, ספרדים, אשכנזים, כיפות סרוגות, חסרי כיפות, דתיים, דתלש"ים, מתחזקים, חוזרים בתשובה, מתנדנדים, ליטאים, חסידים, יוצאים בשאלה, מתריסנים וכל כולם - משפחה אחת. וטוב שכך.
אני לא חרדי ולא חילוני, לא אשכנזי ולא ספרדי - אני יהודי.
ואתם???
מציאות השם והגנות פסיכולוגיות
יום חמישי, 23 באפריל, 2009יש בורא לעולם.
אתם יודעים את זה?
כנראה שלא. זאת אומרת יכול להיות שאתם חושבים שאתם יודעים את זה. אבל באמת לדעת את זה לעומק? כנראה שלא. אלא אם כן אתם אותם 0.005% מהאוכלוסיה שהם צדיקים בדרגה שמציאות השם נמצאת בליבם כל הזמן. מישהו פעם אמר "אילו ידעתיו - הייתיו". אם הייתם יודעים שיש בורא לעולם, באמת, בלב, לגמרי, במודעות מלאה כל הזמן - איך הייתם חיים?!
שמעתי סיפור על חוזר בתשובה (מי שסיפר לי אמר שזה סיפור אמיתי לגמרי) שבא פעם בירושלים לקבוצה של רבנים שישבו ביחד ואמר שיש לו בעייה רצינית עם תפילת שמונה עשרה. שאלו אותו אותם רבנים - מה הבעיה שלך? הוא אמר שבתחילת התפילה כאשר אומרים "השם שפתי תפתח" הוא אומר את זה וחושב על זה. וזה כל כך חזק לו - השם שפתי תפתח. זה כל כך עוצמתי, זה כל כך אימתני וכל כך אמיתי שאחר כך הוא פשוט לא מסוגל לפתוח את פיו. כל מילה שהוא יגיד בתפילה נראית לו כהר! אותם רבנים אמרו שמצבו לא רע אלא מדהים.
מה דעתכם?
לדבר עם מי שבאמת אחראי למצב בשטח…
יום חמישי, 23 באפריל, 2009אחת הבעיות העיקריות במצב עם הפלסטינאים שאף פעם לא מדברים עם מי שבאמת אחראי למצב בשטח.
כל פעם עולה איזה גנרל בגרוש אחר ואיתו מנסים לנהל משא ומתן.
כל מיני פלגים שולחים נציגים ואיתם מנסים לדבר ולסגור דברים.
זה בלתי אפשרי!
הדרך היחידה היא לדבר עם מי שבאמת אחראי למצב בשטח
הדרך היחידה היא לדבר עם מי שבאמת יכול לשנות משהו - ולא לדבר באויר
מה זה נותן לסגור הסכמים עם מי שלא יכול לבסוף לבצע אותם?
מה זה עוזר?
הפתרון?
לדבר רק עם מי שבאמת אחראי לכל דבר בעולם הזה.
דבר עם השם
דור של חיצוניות
יום רביעי, 22 באפריל, 2009הכל חיצוני היום.
הכל.
תזהרו מחיצוניות - כן גם בעבודת השם יש חיצוניות.
תמיד לחפש את הנקודה הפנימית.
לא להאמין לעולם הזה.
לבקש כל יום מחדש מהשם יתברך - אני בכלל בדרך הנכונה?
אם לא - בבקשה. תרחם עלי ותראה לי את הדרך.
לא להתעצל
אין עוד מלבדו - באמת…
יום ראשון, 19 באפריל, 2009אין עוד מלבדו.
הוא הדבר היחיד שלא משתנה. שלא זז. שלא בתנועה.
הוא המקום.
המקום של העולם.
הוא היה לפני העולם והוא נמצא אחרי העולם והוא יהיה תמיד לעד.
כי אין עוד מלבדו.
ברור?
מה ההבדל בין חרדים לחילונים?
יום רביעי, 1 באפריל, 2009בנקודה הפנימית ביותר - אין הבדל.
הנשמה - אותה נשמה יהודית.
המלבושים - שונים. המעשים - שונים. אבל בנקודה הפנימית הכל שווה.
מי צריך לחזור בתשובה?
כולם.
לא?
מצוות מעשיות?! היכונו לקרב: גוף מול נשמה. הנצחון והפיוס בקרוב!!
יום ראשון, 29 במרץ, 2009מה הקטע עם מצוות מעשיות?
למה לעשות אותן?
בתורה כ"ב בליקוטי מוהר"ן כותב רבי נחמן שצריך לרחם מאוד על הגוף - שהנשמה כל הזמן משיגה השגות אלוקיות והגוף נמשך כל הזמן למטה. הנשמה מפחדת להתקרב אל הגוף - כדי לא להלכד בתאוות שלו ובמשיכה שלו. אז מה הפתרון?
הגוף צריך לקבל את המקום שלו. הגוף צריך להבין שהוא הבשר והנשמה היא העצם - היא העיקר. הגוף הוא המלבוש והנשמה היא הפנים. והחיצוני צריך לשרת את הפנימי ולא להפך.
איך הגוף משרת את הנשמה? אה.. מצוות מעשיות! כאשר הגוף מקיים מצוות מעשיות הוא מראה שהוא "נכנע" לרצון הנשמה - שהוא הרצון לעשות מצוות. על ידי זה שהגוף עושה את עצמו בשר ואת הנשמה לעיקר - בכך יש את התיקון של הגוף.
בקיצור - מצוות : זה טוב.
לחיות חברים, לחיות!
יום חמישי, 12 במרץ, 2009לחיות חברים, מה זה לחיות?
נראה לנו שהחיים זה הדבר האוטומטי הזה שקורה לנו כשאנחנו קמים בבוקר ועושים את מה שעושים - שנקרא בתורו חיי היומיום או השגרה.
האם אלו חיים?
האם אנחנו באמת חיים?
או שזאת פעולה אוטומטית שהתחילה ביום מסויים ותגמר ביום מסויים?
מה החלק שלנו בתהליך הזה - כמה אנחנו באמת בוחרים?
"ואתם הדבקים בהשם אלוקיכם חיים כולכם היום" - כשאדם באמת דבוק ומחובר להשם יתברך אז הוא באמת חי. אם לא - זה הגלד החיצוני של החיים, זה תפקוד. כמו שאדם שמחובר למכונת הנשמה והוא מחוסר הכרה נחשב חי טכנית. אלו חיים??
