הרבה פעמים, למתבונן מהצד, נראה שמי שחוזר בתשובה פשוט החליט - אני הולך לחזור בתשובה. לבש כיפה, ציצית, זקנקן וזהו. עכשיו הוא חזר בתשובה!
עכשיו הוא מלא באמונה וחייו השתנו לגמרי ונגמר.
זה לא כל כך נכון. האמונה עמוקה מיני ים והתהליך ארוך. אפשר להעמיק עוד ועוד והדברים לא יציבים וסטטיים כמו שנראה אולי לבן דוד שרואה את החוזר בתשובה פעם בשנה או בשנתיים באירוע משפחתי - ברית (בדרך כלל של החוזר בתשובה), חתונה (של אחד האחים שלו ולפעמים רק לרגע ליד החופה לפני שהוא בורח) או ניחום אבלים (לא עלינו).
כתוב "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות". האמונה היא דווקא בלילה. בחושך. כשאין התגלות - אלא כשיש הסתרה גדולה. האמונה היא בזמן שהאדם צריך להאמין למרות ולא להאמין בגלל. בבוקר, כשיש אור, יש הארה - האדם מרגיש טוב. מחובר. הוא מרגיש שהשם מאיר לו פנים - אז זה הזמן "להגיד חסדך" לשבח ולשמוח אבל בלילה? בלילה יש את האמונה. סוד האמונה הוא שלא משנה מה שקורה לאדם - יש בורא לעולם. ויש השגחה פרטית. והקדוש ברוך הוא תמיד שם. גם אם אתה לא רואה אותו. גם אם אתה לא מרגיש אותו וגם אם אתה לא חושב עליו. כל פנייה חזרה אפילו לרגע אחד לקדוש ברוך הוא והאור יכול להתגלות בתוך החושך
זה הסוד של הקו הדק של הבריאה. הקו שהכניס השם יתברך לבריאה לאחר הצמצום. הקו מלשון תקווה. תמיד יש לאדם תקווה לשוב ולהתחבר למציאות השם.
