איזה דור אנחנו.
מלחמת אטום.
מלחמת האטימות.
המלחמה באטימות.
כל כך הרבה סגירות.
כל כך קצת רגש.
ואם יש - אז הוא מוגבר ומלאכותי כמו דשא מלאכותי
מטר בשקל.
המלחמה האחרונה - על הלב שלך.
ארכיון פוסטים עם התג "יהדות"
מלחמת אטום - המלחמה האחרונה
יום שני, 12 באוקטובר, 2009יהודים - טובים יותר, רעים יותר - שונים? (יותר)
יום חמישי, 11 ביוני, 2009מישהי אמרה שכל העסק הזה של "כי הם יהודים" מקפיץ אותה, או מעצבן אותה או אולי פשוט מפריע לה. מילא היינו ממלאים את תפקידנו כאור לגויים היא אומרת - אבל המציאות שרואים בארץ לא מצדיקה את זה.
היא צודקת וגם לא…
כשמדברים על משהו יש את המהות שלו ויש את המצב הנוכחי שלו. לדוגמא: פונטיאק פיירבירד זה פונטיאק פיירבירד - גם אם עכשיו המנוע שלה גמור והיא לא זזה מהגראג'. בפוטנציאל - תנקה אותה קצת, תתקן את המנוע ויש לך משהו מדהים בידיים (אני אישית לא אוהב פונטיאק אבל זה לא קשור).
יהודים שונים. זאת הטבעה רוחנית שטבע בנו הקדוש ברוך הוא. זה לא עניין של אליטיזם. זה לא עניין של גאווה או סטייל. כך טבע הדברים. בגלל שהכלי הרוחני של היהודי רחב כל כך - כך גם הנפילה יכולה להיות הרבה יותר חזקה. הנפילה לתאוות, לשקר ולדמיונות. ואפשר לראות את זה בחברה הישראלית על כל מרכיביה וחלקיה. נכון. גם בציבור הדתי וגם בציבור החרדי יש הרבה בעיות.
אבל זה לא משנה את המהות. וזה לא משנה את העובדה שיש ליהודי הטבעה רוחנית פנימית. ואת העובדה שאם פתאום הוא נחשף מנקודה עמוקה בליבו - הוא יכול להשתנות באופן מדהים, לחזור לריבונו של עולם ולהתחבר לסודות גנוזים ועמוקים שישבו בתוך ליבו הרוחני במשך דורות.
אמונתך בלילות
יום שלישי, 9 ביוני, 2009הרבה פעמים, למתבונן מהצד, נראה שמי שחוזר בתשובה פשוט החליט - אני הולך לחזור בתשובה. לבש כיפה, ציצית, זקנקן וזהו. עכשיו הוא חזר בתשובה!
עכשיו הוא מלא באמונה וחייו השתנו לגמרי ונגמר.
זה לא כל כך נכון. האמונה עמוקה מיני ים והתהליך ארוך. אפשר להעמיק עוד ועוד והדברים לא יציבים וסטטיים כמו שנראה אולי לבן דוד שרואה את החוזר בתשובה פעם בשנה או בשנתיים באירוע משפחתי - ברית (בדרך כלל של החוזר בתשובה), חתונה (של אחד האחים שלו ולפעמים רק לרגע ליד החופה לפני שהוא בורח) או ניחום אבלים (לא עלינו).
כתוב "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות". האמונה היא דווקא בלילה. בחושך. כשאין התגלות - אלא כשיש הסתרה גדולה. האמונה היא בזמן שהאדם צריך להאמין למרות ולא להאמין בגלל. בבוקר, כשיש אור, יש הארה - האדם מרגיש טוב. מחובר. הוא מרגיש שהשם מאיר לו פנים - אז זה הזמן "להגיד חסדך" לשבח ולשמוח אבל בלילה? בלילה יש את האמונה. סוד האמונה הוא שלא משנה מה שקורה לאדם - יש בורא לעולם. ויש השגחה פרטית. והקדוש ברוך הוא תמיד שם. גם אם אתה לא רואה אותו. גם אם אתה לא מרגיש אותו וגם אם אתה לא חושב עליו. כל פנייה חזרה אפילו לרגע אחד לקדוש ברוך הוא והאור יכול להתגלות בתוך החושך
זה הסוד של הקו הדק של הבריאה. הקו שהכניס השם יתברך לבריאה לאחר הצמצום. הקו מלשון תקווה. תמיד יש לאדם תקווה לשוב ולהתחבר למציאות השם.
אומן ראש השנה?
יום שלישי, 9 ביוני, 2009בערך בשעה שתיים כשהייתי עסוק להכין את "הקפה של בערך שעה שתיים" היתה לי שיחה בסלולרי. לא כל כך רציתי לענות וכשראיתי שזה יניב אז באמת לא ידעתי אם לענות או לא. לא שאני לא אוהב לענות ליניב - פשוט בדרך כלל זה שיחות ארוכות (סורי יניב. אל תפגע).
"רונן?"
"הי יניב"
"מה נשמע?"
"ברוך השם"
"נו? אתה בא לראש השנה?"
"לאן?"
"לאומן"
"יניב…" התחלתי
"מה? מה יניב? אתה לא רוצה לבוא אז אל תבוא"
לבוא? לא ידעתי מה לענות לו.
מציאות השם והגנות פסיכולוגיות
יום חמישי, 23 באפריל, 2009יש בורא לעולם.
אתם יודעים את זה?
כנראה שלא. זאת אומרת יכול להיות שאתם חושבים שאתם יודעים את זה. אבל באמת לדעת את זה לעומק? כנראה שלא. אלא אם כן אתם אותם 0.005% מהאוכלוסיה שהם צדיקים בדרגה שמציאות השם נמצאת בליבם כל הזמן. מישהו פעם אמר "אילו ידעתיו - הייתיו". אם הייתם יודעים שיש בורא לעולם, באמת, בלב, לגמרי, במודעות מלאה כל הזמן - איך הייתם חיים?!
שמעתי סיפור על חוזר בתשובה (מי שסיפר לי אמר שזה סיפור אמיתי לגמרי) שבא פעם בירושלים לקבוצה של רבנים שישבו ביחד ואמר שיש לו בעייה רצינית עם תפילת שמונה עשרה. שאלו אותו אותם רבנים - מה הבעיה שלך? הוא אמר שבתחילת התפילה כאשר אומרים "השם שפתי תפתח" הוא אומר את זה וחושב על זה. וזה כל כך חזק לו - השם שפתי תפתח. זה כל כך עוצמתי, זה כל כך אימתני וכל כך אמיתי שאחר כך הוא פשוט לא מסוגל לפתוח את פיו. כל מילה שהוא יגיד בתפילה נראית לו כהר! אותם רבנים אמרו שמצבו לא רע אלא מדהים.
מה דעתכם?
דור של חיצוניות
יום רביעי, 22 באפריל, 2009הכל חיצוני היום.
הכל.
תזהרו מחיצוניות - כן גם בעבודת השם יש חיצוניות.
תמיד לחפש את הנקודה הפנימית.
לא להאמין לעולם הזה.
לבקש כל יום מחדש מהשם יתברך - אני בכלל בדרך הנכונה?
אם לא - בבקשה. תרחם עלי ותראה לי את הדרך.
לא להתעצל
חצי חצי? מה יהיה עם האפליה הזאת?
יום ראשון, 19 באפריל, 2009לא נמאס מזה? מה נעשה?!
נו - מה אתם אומרים - מצחיק או עצוב??
רונן מאיר: לא רב - עם אף אחד!
יום ראשון, 5 באפריל, 2009תשמעו, היום זה כבר היה מוגזם.
אני יושב אחרי תפילת שחרית, בבית הכנסת בשכונה שלי - שיכון בבלי ונכנס איזה בחור צעיר שנראה קצת תמהוני ומדבר עם הגבאי ליד הפתח. הגבאי מצביע לכיוון שלי והבחור הזה מגיע ומתיישב לידי עם עיני עגל פעורות. הוא מסתכל עלי ולא אומר כלום.
זה היה קצת מביך אז חייכתי ואמרתי : "רונן" והושטתי לו יד. הוא חייך חיוך גדול ואמר "מאיר" - אז אמרתי לו נעים מאוד מאיר. והוא ענה "לא.. שי"
"מה?" שאלתי אותו
"שי. קוראים לי שי. אתה מאיר - רונן מאיר, נכון?"
"נכון." זה כבר התחיל להיות מאוד מוזר ואז זה החריף.
"הרב רונן מאיר" אמר בחרדת קודש "אני חולה על הבלוג שלך. 100% אמת דחוסה. יש לך קהילה?"
חשבתי שאני מתעלף. הוא נסחף לגמרי "תשמע חביבי" אמרתי לו "אני לא רב ולא אדמו"ר אני בסך הכל יהודי שמנסה לחזור בתשובה בדיוק כמוך."
בקיצור - אל תשלחו לי אמיילים לכבוד "הרב רונן" או "רציתי לשאול שאלה את כבודו"…
