ארכיון פוסטים עם התג "תשובה"

אמונתך בלילות

יום שלישי, 9 ביוני, 2009

הרבה פעמים, למתבונן מהצד, נראה שמי שחוזר בתשובה פשוט החליט - אני הולך לחזור בתשובה. לבש כיפה, ציצית, זקנקן וזהו. עכשיו הוא חזר בתשובה!

עכשיו הוא מלא באמונה וחייו השתנו לגמרי ונגמר.

זה לא כל כך נכון. האמונה עמוקה מיני ים והתהליך ארוך. אפשר להעמיק עוד ועוד והדברים לא יציבים וסטטיים כמו שנראה אולי לבן דוד שרואה את החוזר בתשובה פעם בשנה או בשנתיים באירוע משפחתי - ברית (בדרך כלל של החוזר בתשובה), חתונה (של אחד האחים שלו ולפעמים רק לרגע ליד החופה לפני שהוא בורח) או ניחום אבלים (לא עלינו).

כתוב "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות". האמונה היא דווקא בלילה. בחושך. כשאין התגלות - אלא כשיש הסתרה גדולה. האמונה היא בזמן שהאדם צריך להאמין למרות ולא להאמין בגלל. בבוקר, כשיש אור, יש הארה - האדם מרגיש טוב. מחובר. הוא מרגיש שהשם מאיר לו פנים - אז זה הזמן "להגיד חסדך" לשבח ולשמוח אבל בלילה? בלילה יש את האמונה. סוד האמונה הוא שלא משנה מה שקורה לאדם - יש בורא לעולם. ויש השגחה פרטית. והקדוש ברוך הוא תמיד שם. גם אם אתה לא רואה אותו. גם אם אתה לא מרגיש אותו וגם אם אתה לא חושב עליו. כל פנייה חזרה אפילו לרגע אחד לקדוש ברוך הוא והאור יכול להתגלות בתוך החושך

זה הסוד של הקו הדק של הבריאה. הקו שהכניס השם יתברך לבריאה לאחר הצמצום. הקו מלשון תקווה. תמיד יש לאדם תקווה לשוב ולהתחבר למציאות השם.

מציאות השם והגנות פסיכולוגיות

יום חמישי, 23 באפריל, 2009

יש בורא לעולם.

אתם יודעים את זה?

כנראה שלא. זאת אומרת יכול להיות שאתם חושבים שאתם יודעים את זה. אבל באמת לדעת את זה לעומק? כנראה שלא. אלא אם כן אתם אותם 0.005% מהאוכלוסיה שהם צדיקים בדרגה שמציאות השם נמצאת בליבם כל הזמן. מישהו פעם אמר "אילו ידעתיו - הייתיו". אם הייתם יודעים שיש בורא לעולם, באמת, בלב, לגמרי, במודעות מלאה כל הזמן - איך הייתם חיים?!

שמעתי סיפור על חוזר בתשובה (מי שסיפר לי אמר שזה סיפור אמיתי לגמרי) שבא פעם בירושלים לקבוצה של רבנים שישבו ביחד ואמר שיש לו בעייה רצינית עם תפילת שמונה עשרה. שאלו אותו אותם רבנים - מה הבעיה שלך? הוא אמר שבתחילת התפילה כאשר אומרים "השם שפתי תפתח" הוא אומר את זה וחושב על זה. וזה כל כך חזק לו - השם שפתי תפתח. זה כל כך עוצמתי, זה כל כך אימתני וכל כך אמיתי שאחר כך הוא פשוט לא מסוגל לפתוח את פיו. כל מילה שהוא יגיד בתפילה נראית לו כהר! אותם רבנים אמרו שמצבו לא רע אלא מדהים.

מה דעתכם?

רונן מאיר: לא רב - עם אף אחד!

יום ראשון, 5 באפריל, 2009

תשמעו, היום זה כבר היה מוגזם.

אני יושב אחרי תפילת שחרית, בבית הכנסת בשכונה שלי - שיכון בבלי ונכנס איזה בחור צעיר שנראה קצת תמהוני ומדבר עם הגבאי ליד הפתח. הגבאי מצביע לכיוון שלי והבחור הזה מגיע ומתיישב לידי עם עיני עגל פעורות. הוא מסתכל עלי ולא אומר כלום.

זה היה קצת מביך אז חייכתי ואמרתי : "רונן" והושטתי לו יד. הוא חייך חיוך גדול ואמר "מאיר" - אז אמרתי לו נעים מאוד מאיר. והוא ענה "לא.. שי"

"מה?" שאלתי אותו

"שי. קוראים לי שי. אתה מאיר - רונן מאיר, נכון?"

"נכון." זה כבר התחיל להיות מאוד מוזר ואז זה החריף.

"הרב רונן מאיר" אמר בחרדת קודש "אני חולה על הבלוג שלך. 100% אמת דחוסה. יש לך קהילה?"

חשבתי שאני מתעלף. הוא נסחף לגמרי "תשמע חביבי" אמרתי לו "אני לא רב ולא אדמו"ר אני בסך הכל יהודי שמנסה לחזור בתשובה בדיוק כמוך."

בקיצור - אל תשלחו לי אמיילים לכבוד "הרב רונן" או "רציתי לשאול שאלה את כבודו"…

יניב - צא מהמסגרת כבר או: רחמנא ליבא בעי

יום רביעי, 25 במרץ, 2009

אוף אני כבר יכול להתפוצץ!

יניב שוב פעם בא אלי עם הצעה ללימוד מסודר כזה, שעה אחת הלכה, שעה גמרא ושעה מוסר.

מה עם הקדוש ברוך הוא יניב? אתה בכלל זוכר אותו?

אני מצטער אם זה פוגע בך אישית אבל בגלל שרוב קוראי הבלוג לא מכירים אותך, אני חושב שזה בסדר לכתוב
את הדברים ישירות אלייך. הרי - ככל הידוע לי, בשלב הנוכחי של לימוד ההלכות שלי - אין כזה דבר לשון הרע לאנשים וירטואליים, נכון?

אתה כל הזמן סגור בתוך המסגרת הזאת שמגוננת עלייך. ואין לך שום קשר לקדוש ברוך הוא. טוב יש לך - אני חייב להודות שאתה
כן מקיים מצוות וכן משתדל להתפלל שלוש תפילות ביום וללמוד תורה. אבל איפה הלב יניב? רחמנא ליבא בעיי - שמעת על זה?!

ואני לא רוצה לשמוע התחנפיות ועיגולי פינות וכדורי הרגעה רוחניים - לך לאט רונן, אתה עוד תיפול מזה, אתה תשבר אם תלך כל כך
גבוה. תזהר - תבנה מדרגה אחר מדרגה. לא רוצה!

מה יהיה אם מחר אני אמות יניב?! מה אני אעשה עם המדרגות שלך? יש לך תשובה?!@

לחיות חברים, לחיות!

יום חמישי, 12 במרץ, 2009

לחיות חברים, מה זה לחיות?

נראה לנו שהחיים זה הדבר האוטומטי הזה שקורה לנו כשאנחנו קמים בבוקר ועושים את מה שעושים - שנקרא בתורו חיי היומיום או השגרה.

האם אלו חיים?

האם אנחנו באמת חיים?

או שזאת פעולה אוטומטית שהתחילה ביום מסויים ותגמר ביום מסויים?

מה החלק שלנו בתהליך הזה - כמה אנחנו באמת בוחרים?

"ואתם הדבקים בהשם אלוקיכם חיים כולכם היום" - כשאדם באמת דבוק ומחובר להשם יתברך אז הוא באמת חי. אם לא - זה הגלד החיצוני של החיים, זה תפקוד. כמו שאדם שמחובר למכונת הנשמה והוא מחוסר הכרה נחשב חי טכנית. אלו חיים??



Jewish Banners